שמעון בר־יונה, שמעון כיפא

שמעון וחבריו חזרו מעוד לילה של דיג בכנרת בלי שתפסו דבר. כשהם עמדו על החוף ושטפו את הרשתות, ישוע עלה לסירה של שמעון וביקש ממנו להתרחק מעט מן היבשה. משם הוא ישב ולימד את האנשים שהתאספו על שפת המים.

כשסיים לדבר, ישוע אמר לשמעון לצאת אל המים העמוקים ולהוריד את הרשתות. שמעון הזכיר לו שהם עבדו כל הלילה ולא תפסו דבר. ובכל זאת אמר: אם אתה אומר, אוריד את הרשתות.

הפעם עלתה ברשת כמות גדולה כל כך של דגים, עד שהרשתות התחילו להיקרע. שמעון וחבריו סימנו לשותפים שבסירה השנייה לבוא ולעזור. הם מילאו את שתי הסירות, עד שהן כמעט שקעו מרוב דגים.

כשראה שמעון כיפא מה קרה, הוא נפל לרגלי ישוע ואמר שאינו ראוי לעמוד לידו. הוא וכל מי שהיה איתו נדהמו מן השלל. גם יעקב ויוחנן בני זבדי, השותפים של שמעון, נדהמו. ישוע אמר לשמעון לא לפחד: מעכשיו הוא ידוג אנשים. הם החזירו את הסירות אל החוף, עזבו הכול והלכו אחריו.

זמן אחר כך, באזור קיסריה של פיליפוס, ישוע שאל את תלמידיו מי האנשים אומרים שהוא. הם סיפרו על תשובות שונות: יוחנן המטביל, אליהו, ירמיהו או אחד הנביאים. ואז הוא שאל אותם ישירות: ואתם, מי אתם אומרים שאני?

שמעון כיפא ענה: אתה המשיח, בן אלוהים חיים. ישוע פנה אליו בשמו, שמעון בר־יונה, ואמר שהתשובה הזאת לא באה מבשר ודם, אלא מאביו שבשמים. אחר כך אמר לו: אתה כיפא, ועל הסלע הזה אבנה את קהילתי. הוא נתן לו את מפתחות מלכות השמים ודיבר איתו על מה שייאסר ומה שיותר.