פרשת ניצבים־וילך

פרשת ניצבים־וילך נפתחת בכך שמשה מבהיר שהקב״ה כורת את הברית עם כל עם ישראל, מן הגדול ועד הקטן, עם המנהיגים ועם העבדים כאחד, לדורותם. עם אלה העומדים כאן היום וגם עם אלה שעדיין לא נולדו.

״לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב״

דברים כ״ט:י״ב

משה זה עתה הכריז על הברכות והקללות הקשורות לשמירת הברית או להפרתה. כעת דבריו מקבלים טון נבואי. הוא מדבר על הפרת הברית, על הגלות שבאה בעקבותיה ועל הגאולה העתידה.

״וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ... וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ... וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״

דברים ל׳:א׳–ד׳

למה ברית, אם הכישלון כבר צפוי?

משה כבר מביט מעבר לכישלונו של עם ישראל לשמור את הברית, אל עבר תשובתו וגאולתו. מדוע כורת הקב״ה ברית עם עמו בידיעה ברורה שהם עתידים להפר אותה? ומדוע הוא מבטיח גאולה לאור הכישלון?

מטרתו של הקב״ה אינה רק לתת לישראל מצוות שיצליחו או לא יצליחו לקיים. רצונו הוא לשכון בתוך עמו ולהיות עמו בקשר חי ואמיתי.

הדבר קרוב, אבל הלב סר

משה מזהה את הבעיה העמוקה יותר. הוראות הקב״ה אינן רחוקות או בלתי אפשריות להבנה: ״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא״. ישראל אינם צריכים לעלות השמימה או לעבור את הים כדי למצוא את רצון ה׳. הקב״ה כבר דיבר אליהם והוליך אותם בתוך ים סוף.

״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״

דברים ל׳:י״ד

ישראל שמרו את דברי התורה והעבירו אותם מדור לדור. ובכל זאת, שוב ושוב לב האדם סר מה׳ אלוהיו, ובכל דור ודור הפרנו את הברית. לכן התקווה שלנו נמצאת במה שהקב״ה עצמו הבטיח לעשות.

״וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, לְמַעַן חַיֶּיךָ״

דברים ל׳:ו׳

ואחר כך נאמר: ״כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ״. הקב״ה עצמו יעשה את שהבטיח. תוכנית הגאולה שלו כבר משתקפת בתוך תורת משה.

המועד הקבוע לגאולה

משה מצווה לקרוא את התורה באוזני כל ישראל במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות. התזמון משמעותי: חג הסוכות מזכיר את ישיבת ישראל בסוכות ואת ליוויו של הקב״ה במדבר, ושנת השמיטה היא שנה של שחרור והשמטת חובות.

המחזורים האלה הם יותר מלוח זמנים. הם נותנים לנו הצצות אל הגאולה המובטחת: יש לקב״ה מועד של שחרור, השבה ותיקון. במילים אחרות, יש לנו למה לצפות.

מדוע דרוש גואל?

תפקידו של הגואל בתורה הוא לפעול למען אדם יקר וקרוב שאינו יכול לגאול את עצמו. הגואל משלם כדי לקנות לעבד את חירותו, מקים שם לאחיו שמת וממשיך את שושלתו, ומשלם חובות כדי לגאול נחלה שנמכרה ולהשיבה למשפחה.

לכל מעשה גאולה יש מחיר. הגואל משלם אותו למען קרובו מתוך אהבה, חסד ורחמים.

התורה מלמדת אותנו לצפות לגואל שיוכל לעשות עבור עם ישראל, היקר והקרוב ללבו של ה׳, את מה שאיננו יכולים לעשות בעצמנו: לשחרר אותנו מעבדות לחטא, לשלם את חובותינו ולהביא לנו חיים לאחר המוות.

״רב להושיע״, דמות ההפטרה

בהפטרת השבוע ישעיהו מדבר על שמחתו של האדם שנגאל על ידי ה׳:

״שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי״

ישעיהו ס״א:י׳

בפרשה אנו קוראים שהקב״ה שש על עמו לאחר שובם אליו. בישעיהו האדם שנגאל הוא השש בגאולת אלוהיו. ואז התמונה משתנה לפתע: ישעיהו רואה דמות מסתורית הבאה מאדום, לבושה הדר ובגדיה מוכתמים.

״מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה? זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ?״

ישעיהו ס״ג:א׳

התשובה מפתיעה: ״אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ״. זהו גואל צדיק שבכוחו להושיע. הוא מתואר כגיבור החוזר מן המלחמה, ואז משתמש בלשון המזכירה את היובל: ״כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה״.

ה׳ אינו אדיש לסבל עמו. הוא קרוב אליהם בצרתם, ומלאך פניו מושיעם. המילים האלה מעוררות שאלה עמוקה: מי הוא אותו מלאך פניו הקשור לגאולתו של ה׳?

חלקי הפאזל מתחברים

הציפייה לגאולה בקרב עמנו היא גם הציפייה למשיח ולגואל. התנ״ך אינו מציג את דמותו בפסוק אחד, אלא מניח לאורך הכתובים חלקי פאזל שהולכים ומתחברים.

האם ייתכן שכל הקווים האלה מכוונים אותנו אל אותה דמות גואלת, קרובה באופן ייחודי לעמו של ה׳ ולנוכחותו?

כשאנחנו מחברים את חלקי הפאזל, אנחנו מזהים את קווי המתאר האלה בישוע.

הוא בא מקרב עמנו ונעשה קרוב לנו. הוא שמע את צרתנו ושילם את מחיר הגאולה שלא יכולנו לשלם בעצמנו. בו אנחנו רואים שגאולת ה׳ אינה רק שחרור מצרה חיצונית, אלא גם תחילתו של הלב החדש שמשה הבטיח.

״וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ, גְּאוּלֵי יְהוָה״

ישעיהו ס״ב:י״ב

שבת שלום ומבורכת